קויקס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. בפני בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", ותגובת המשיב לבקשה זו.

2. בכתב התביעה נטען, כי בעקבות תאונת דרכים בה נפגע המשיב, מיום 5.2.06, הסכימה המבקשת לפצות אותו בסכום של 4,000 ₪. המבקשת שלחה לב"כ המשיב מכתב, ביום 17.2.06, ובו ההתחייבות האמורה, אלא שעל אף ההתחייבות, לא שילמה את הפיצוי.

3. לטענת המבקשת, התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר. המכתב עליו מסמך המשיב הינו חלק מחליפת מכתבים אגב ניהול משא ומתן לסילוק התביעה, וככזה אין הוא מסמך קביל, ואינו יכול לשמש ראיה בכתב, כנדרש לצורך תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4. לטענת המשיב, המכתב אינו חלק ממו"מ, אלא הוא משקף את סופו של המו"מ, אשר הבשיל לכדי הסכם. המבקשת התנערה מהתחייבותה, בשל קיומו של עיקול כביכול על זכויותיו, אך לא שילמה לא למעקל ולא למשיב. עסקינן בהתחייבות בכתב, המאפשרת הגשת התביעה בסדר דין מקוצר.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את עמדת המשיב.

המכתב עליו נסמכת התביעה (נספח "ט") מנוסח כהאי לישנא:

"בהסתמך על חומר הראיות – נראה לנו כי פיצוי בשיעור של 4,000 ₪ משקף נכונה נזקי מרשך.

מצ"ב כתבי קבלה בהתאם ועם קבלתם חתומים כדין – נעביר התמורה.

לידיעתך למרשך קיים עיקול בחברתנו.

עם קבלת הטפסים המצ"ב חתומים כדין ומאושרים, נבצע התשלום תוך 30 יום מיום קבלתם".

תקנה 202 הנזכרת לעיל קובעת, כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר תביעות על סכום קצוב – "מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב". סבורני, כי נספח "ט" לכתב התביעה הוא התחייבות מפורשת, בכתב, לשלם למשיב סכום של 4,000 ₪, תוך 30 יום מקבלת כתב הקבלה החתום על ידי המשיב. אין מדובר במו"מ לפשרה, אלא בהצעה, שעם קיבולה על ידי המשיב, הופכת להסכם של ממש. מכאן, כי התביעה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר.

ככל שיש למבקשת טענות, מדוע לא קיימה את התחייבותה האמורה, הרי שמקומן של טענות אלו, במסגרת בקשת רשות להתגונן.

6. על המבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה למחיקת כותרת, בסך 800 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: